עזריה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בתביעה שלפניי מבקש התובע, כי הנתבעת, שהינה חברת ביטוח, תפצה אותו בגין נזקיו.

לטענתו, רכבו נפגע על ידי רכב אחר, המבוטח אצל הנתבעת, ונגרמו לו נזקים. התובע טען, כי פנה לנתבעת בדרישה לקבל פיצוי, וכי היא לא מתכחשת לנזק, אלא טוענת שאין מקום לפצות את התובע, מאחר שהאירוע אינו מכוסה בפוליסה. לאור זאת, הגיש התובע את התביעה. סכום התביעה הועמד על סך של 6,354 ₪.

בכתב ההגנה הודתה הנתבעת, כי ביטחה את הרכב נושא כתב התביעה. לטענתה, נהג ברכב זה מר אלברט מזרחי והבעלות עליו רשומה על שם גב' זהבה בנימין. הנתבעת כתבה בכתב ההגנה, כי לאחר שקיבלה את דרישת התובע לפיצוי, ביררה את נסיבות האירוע באמצעות חוקר. ממצאי החקירה העלו, כי בנה של גב' זהבה בנימין , מר זכי בנימין, הוא שותפו של התובע. זה רכש את הרכב, אשר פגע ברכב התובע, עבור העסק המשותף שלו ושל התובע והוציא את פוליסת הביטוח על שם אמו. זאת, מבלי ליידע את חברת הביטוח, כי אמו אינה משתמשת כלל ברכב. רכב התובע גם הוא אינו רשום על שמו של התובע אלא על שם בנו הקטין. התובע ושותפו פעלו כך לאור היותם מצויים בחובות ולאור עיקולים שהוטלו על רכושם. לאור זאת, הנתבעת טוענת, כי שני כלי הרכב נמצאים שניהם בשליטתו של התובע. בהתאם לתנאי הפוליסה, הנתבעת לא תהיה אחראית לתשלום כלשהו בגין חבות בשל נזק לרכוש שבבעלות המבוטח או לרכוש הנמצא בפיקוחו או בשמירתו. לאור זאת, טוענת הנתבעת, אין מקום, כי היא תפצה את התובע.

מדברי התובע בדיון התברר, כי הוא אמנם בעלים משותף של הרכב הפוגע. לדבריו מהמפעל יצא רכב עמוס סחורה שנסע לאחור ללא מכוון ופגע ברכב נושא כתב התביעה. הוא אמר, כי לא הייתה כל קנוניה. עוד הוא אמר כי הוא אינו מכיר את הפוליסה עליה מסתמכת הנתבעת כיוון שלא קיבל עותק ממנה.

נציג הנתבעת טען בדיון, כי לפי תנאי הפוליסה, גם אם אין קנוניה והנזק נגרם בתום לב – אין פיצוי. הוא הפנה לסעיף בפוליסה שלדבריו, מוכיח את טענתו.

במהלך הדיון שמעתי את עדותו של החוקר מטעם הנתבעת. זה אמר, בין היתר, שעובד של התובע ושותפו יצא בנסיעה לאחור ופגע ברכב נושא כתב התביעה. לדבריו, כל העדים לאירוע שאותם הוא חקר אמרו שהייתה תאונה.

מאחר שפוליסת הביטוח לא צורפה לכתבי הטענות וזו הוצגה לראשונה במהלך הדיון, אפשרתי לתובע להתייחס אליה בכתב ולנתבעת להשיב להתייחסות זו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים החלטתי לדחות את התביעה.

הנתבעת מסתמכת על חריג בפוליסה הקובע כדלקמן:

"חריגים לחבות צד שלישי בשל נזקי רכוש:

המבטח לא יהיה אחראי לתשלום כלשהו בגין חבות בשל נזק לרכוש בבעלות המבוטח או נהג הרכב, או לרכוש הנמצאים בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח, נהג הרכב או אחד מבני ביתם".

התובע הודה במהלך הדיון שלפני, כי הנו בעלים במשותף של הרכב . להלן דבריו:

"אם היינו מפרקים את החבילה הייתי מקבל חלק משווי הרכב כי שילמתי עבורו חלק, אם כך נכון מה שביהמ"ש אומר לי שאנחנו בעלים במשותף של הרכב" .

העובדה כי התובע ושותפו רשמו את הרכב על שם אנשים אחרים משיקוליהם, אינה משנה לעניין זה. הבעלות המהותית בשני כלי הרכב המעורבים הייתה של התובע.

עיינתי בתגובת התובע ובפסיקה שאליה הפנה. אין המקרים שתוארו שם דומים למקרה דנן. שם דובר על כלי רכב שהיו בבעלות שני בני משפחה - אב ובנו הבגיר. כל אחד מהם היה בעלים של רכב. במקרה דנן מדובר בשני כלי רכב שמצויים שניהם בבעלותו של התובע ובפיקוחו.

לאור זאת התובע אינו זכאי לתשלום האמור.

איני מקבל טענת התובע כי לא קיבל עותק מהפוליסה. התובע כאמור פעל ביחד עם שותפו והסתיר את הבעלות האמיתית על כלי הרכב המעורבים. בעלת הפוליסה הרשומה אצל הנתבעת, הינה אמו של שותפו. לאור זאת אין מקום לטענתו זו. עוד אציין כי ברור לכל מי שמבטח את רכבו כי בעת רכישת פוליסת ביטוח נלווית אליה פוליסה, אשר קובעת את תנאי הביטוח והיקפו. התובע לא הסביר מדוע לא ביקש לעיין בפוליסת הביטוח במועד רכישת הביטוח או בסמוך לכך .

סוף דבר התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 800 ₪. סכום זה כולל את שכר טרחת העד מטעם הנתבעת.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.